ניתוח לתיקון בקע הוא אחד הניתוחים היותר שכיחים בארץ ובעולם. אחד הסיכונים שרבים לא מודעים לו לפני כניסתם לניתוח הוא כאב כרוני.
בקע הינו היווצרות של בליטה כצורת בלון של מעי הבולטת דרך דופן הבטן או איברים אחרים. אותו בקע עלול לגרום נזק בלתי הפיך לעצבים ולשרירים בסביבת התפתחותו. לא תמיד הסיבה להתפתחות בקע הינה ברורה. קיימות הסברות כי הסיבות הן תורשתיות, אך סיבות נוספות יכולות להיות הריון, ניתוחים קודמים או טראומה. הרניה מתפתחת בקרב מבוגרים, בעיקר בקרב גברים, אך הבעיה נפוצה מאוד גם בקרב ילדים.
קרוב למיליון חולים בשנה מנותחים לתיקון בקע מסוג כזה או אחר. ניתוח הבקע הנפוץ מביניהם הוא ניתוח לתיקון בקע מפשעתי. מחקרים מראים כי כ-30 אחוזים מהמנותחים יכולים לסבול מכאב כרוני וממוגבלות בתנועה לאחר ניתוח בקע. אמנם בשנים האחרונות פותחו התקני רשת חדשניים שעוזרים בתמיכה בדופן המעי, אך מאידך יכולים להביא לגירוי העצבים באזור ולהיווצרות זיהום.
לתיקון בקע קיימות שתי שיטות ניתוחיות עיקריות. האחת היא ניתוח לפרוסקופי והשנייה ניתוח פתוח.
ניתוח לפרוסקופי מתבצע דרך חתך מזערי באזור דופן הבטן. המכשיר בו משתמשים בניתוח זה הוא לפרוסקופ המחובר למצלמת וידאו מזערית וכלי ניתוח. בעזרת הלפרוסקופ ממקמים רשת מעל אזור הבקע ומאבטחים בעזרת סיכות או דבק. ניתוח לפרוסקופי נעשה לרוב בעזרת הרדמה כללית. זמן ההחלמה מניתוח לפרוסקופי הוא שבוע עד שלושה שבועות ואין לו הרבה סיכונים לעומת ניתוח פתוח. אך ניתוח מסוג זה הינו יקר יותר ותמיד קיים החשש לסיבוכים בעקבות ההרדמה הכללית.
ניתוח פתוח, מתבצע דרך חתך גס ובו דוחפים את הבקע בחזרה למקומו. בניתוח זה יכול המנתח גם לתפור את רקמת השריר הבריאה יחד עם השרירים החלשים על מנת לתקן את היחלשותם או לתפור טלאי רשת מעל אזור הבקע. בדרך כלל שיטה זו תומלץ לביצוע תיקוני בקע מורכבים או לילדים (לילדים לא מחדירים רשת בזמן הניתוח). ניתוח פתוח מסוג זה ניתן לבצע בהרדמה מקומית או על ידי טשטוש. זמן ההחלמה הינו ארוך משיטת הלפרוסקופיה והוא בדרך כלל שלושה שבועות ואף יותר. הסיכון הגדול בניתוח פתוח הוא הסיכון לזיהום ופגיעה עצבית. סיכון נוסף הוא התפתחות נוספת של בקע במקום הניתוח לאחר כמה שנים.
בקע בכלל ובקע מפשעתי בפרט לא יכול להיעלם מעצמו ואף נוטה לגדול ולהתפתח יותר לאורך הזמן. הסכנה הגדולה ביותר בבקע לא מטופל היא תרחיש של בקע כלוא המנתק את אספקת הדם למעי. אז, המצב מוגדר כמסכן חיים וצריך לעבור ניתוח חירום בדחיפות לתיקון הבקע.
אורן, בן 30 מצפון הארץ, אובחן לפני 5 שנים עם הרניה מפשעתית זאת לאחר שסבל מכאב חד במפשעה במהלך משחק כדורגל. אורן עבר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי בעזרת רשת סינטטית שהונחה בתוך שטח הבקע על מנת שתחזק את הרקמה הפגועה. את מקום הניתוח סגרו בעזרת תפרים. אורן מספר כי במשך שבוע שלם לאחר הניתוח הוא לא הצליח לקום מהמיטה ולאחר מכן היה לו קושי רב בעמידה זקופה. למרות שצלקת הניתוח הגלידה לאחר חודשיים, אורן המשיך לסבול מכאב ומדקירות באזור המפשעה.
"הסיכון לכאב כרוני בעקבות הניתוח לא בא בחשבון בתהליך ההחלטה אם לעבור ניתוח או לא, לא הייתי מודע לסיכון הזה, אף אחד לא טרח לספר לי" , אורן מספר.
כשהבין שמה שמתרחש לא תקין, הוא פנה למנתח אחר שגילה כי הרשת הסינטטית שהוטמעה בגופו במהלך ניתוח התיקון הייתה מנותקת חלקית. המנתח החדש, בעזרת ניתוח לפרוסקופי פולשני, החליף את הרשת הקיימת לרשת חדשה. אך למרות זאת, הכאב המשיך לפעום.
לאחר שנה שלמה של כאבים מרובים, פנה אורן למנתח שלישי שהחליט להסיר את הרשת לצמיתות מגופו. למרבית ההפתעה, ההחלטה הזו הייתה הנכונה ביותר. שכן, הכאבים חלפו והוא החל לשלב ספורט בחיי היום יום שלו ללא הפרעות. כמובן שלעיתים הוא חש אי נוחות מסוימת אך הרגשה זו מתממשת לעיתים רחוקות ואיכות החיים שלו השתפרה פלאים.
לאור מחקרים רבים, ניתוח לפרוסקופי עדיף על ניתוח פתוח והסיבה העיקרית לבחירה זו היא שבניתוח לפרוסקופי ההחלמה הייתה מהירה יותר והכאב היה לטווח קצר יותר בהתאם מאשר בניתוח פתוח. אך גם בניתוח לפרוסקופי קיים הסיכון לגירוי העצבים או תזוזה ועיוות של הרשת, הגורמים למיחושים וכאבים רבים.
כעת, השאיפה הגדולה של רופאים בתחום היא פיתוח אפליקציה חינמית לסמארטפונים של המנתחים שתעזור בחישוב ההסתברות להרגשת כאבים כרוניים לאחר הניתוח אצל המטופל, תוך כדי התבססות על היסטוריה רפואית, גיל ותלונות קודמות. חוקרים גילו כי מנותחים החווים כאבים טרם הניתוח, רוב הסיכויים שיחוו כאב גם לאחר הניתוח. ובנוסף גילו כי מטופלים צעירים נוטים להבחין בכאב הרבה יותר מאשר מטופלים מבוגרים.
המרכז הישראלי לרפואה בכירה - טיפול בבקעים
